הגדרה
מחלה המאופיינת בהתקפים פתאומיים, חוזרים ונשנים של דלקת מפרקים כואבת מאוד,
הנגרמת כתוצאה מהצטברות חומצת שתן (uric acid) בתוך המפרקים.
המחלה נקראת גם מחלת "האיש העשיר", מכיוון שבעבר תקפה אנשים עשירים שיכלו להרשות לעצמם לאכול כמות גדולה של מזונות מהחי ולשתות אלכוהול.
חומצת שתן היא תוצר חילוף החומרים של פירוק חלבונים. פורינים (purins) מעלים את רמת חומצת השתן בגוף. רוב הפורינים נוצרים על ידי הגוף עצמו אך חלקם מגיע לגוף בתזונה ובשתייה. הפורינים אינם נספגים במערכת העיכול, אלא מפורקים ע"י אינזימי עיכול, דבר שגורם להם התמוססות ויציאה דרך השתן. אינזימי העיכול לא מצליחים לפרק את כל חומצת השתן, ולכן בעודף שלה היא מצטברת ברקמות הגוף ובדם ויוצרת גבישים חדים. גבישים חדים אלה מגיעים למפרקים ויוצרים כאב חד, נפיחות ותהליך דלקתי.
סוגי גאוט
- גאוט ראשוני: הנפוץ ביותר ונגרם בשל ייצור מוגבר של חומצת שתן או בשל ירידה ביכולת הפרשת חומצת השתן מהגוף
- גאוט משני: רמת חומצת שתן גבוהה עקב מחלות או הפרעות אחרות, כמו סוכרת, מחלת כליות או שימוש בתרופות מסויימות
סימפטומים לגאוט
- כאבים חדים מאוד, בדרך כלל במפרק אחד. המפרק הנפוץ ביותר הוא מפרק הבוהן כף הרגל (podagra).
- תהליך דלקתי במפרקים, המלווה באדמומיות, חום ורגישות עזה למגע.
- עם התקדמות המחלה יכולים להתלוות אליה חום גבוה, צמרמורות וחולשה כללית.
- המפרקים הסובלים מגאוט נמצאים בדרך כלל בחלק הגוף התחתון: בוהנים, גב כף הרגל, קרסול, ברך ולעיתים יכולים להופיע גם בחלק העליון: אצבעות הידיים, שורש כף היד, מרפקים.
- אנשים עם גאוט עלולים לסבול מאבנים בכליות.
גורמים לגאוט
- גנטיקה.
- גיל ומין – נפוץ ביותר אצל גברים מעל גיל 40 ובשכיחות נמוכה יותר אצל נשים החל מגיל המעבר.
- תזונה עתירה בפורינים , בעיקר איברים פנימיים (כבד, טחול ועוד), חלבונים מהחי (בשר, עוף, פרות ים ועוד), חלבונים מן הצומח (אספרגוס, פטריות, תרד, קטניות ועוד).
- השמנת יתר, שעלולה להאט את חילוף החומרים בגוף.
- מחלות רקע ראשוניות, כמו מחלת כליות, אבנים בכליות, סוכרת, יתר לחץ דם, רעלת הריון, שעלולות לגרום להצטברות או פינוי לקוי של חומצת השתן.
- התייבשות או צריכה מועטת של נוזלים.
- תרופות מסויימות כמו תרופות משתנות, אספירין, או מינון גבוה של ניאצין.
- ניתוחים או פגיעות במפרקים.
אבחנה
ברוב המקרים (90%) האבחנה ברורה, בשל התקף ראשוני של כאב חד בבוהן כף הרגל.
במקרים שנפגעים מפרקים אחרים, האבחנה קשה יותר בשל דימיון למחלות מפרקים אחרות. במקרים אלה בודקים חומצת שתן בבדיקת הדם, שמראה הימצאות גבוהה של חומצת שתן ובדיקה ספציפית יותר היא בדיקת הנוזל הסינוביאלי מהמפרקים, שלפיה ניתן לזהות בבירור גבישים חדים.
טיפול קונבנציונאלי
- colchicine- אלקלואיד המופק מצמח הסתוונית, ומוריד דלקת וכאב. נותנים אותו עם הופעת התסמינים הראשוניים. יש לו תופעות לוואי קשות עד כדי דיכוי מח עצם ופגיעה בכבד.
- תרופות ממשפחת NSAIDs כמו advil, naxyn, abitren ועוד.
- תרופות סטראודאליות, הנפוצה ביותר לגאוט היא prednison. תרופות סטראודיות ניתנות דרך הפה, בעירוי לווריד או בהזרקה מקומית למפרק הפגוע.
- תרופות להורדת רמת חומצת השתן כמו alloril.
הטיפול הנטורופתי – הטבעי בגאוט
מטרת הטיפול היא להביא את המטופל למצב שההתקפים החוזרים ילכו ויפחתו וזאת באמצעות תזונה מתאימה, צמחי מרפא ורפלקסולוגיה. מניסיוני לאחר קבלת הטיפול המותאם אישית המטופלים חשים הקלה בכל התסמינים ויכולים לחזור לפעילות שגרתית במהירות.